<h1>הלכות נדה לרבינו אברהם מטול</h1>
<h2>דף י.</h2>
וכל החציצות השנויות, נתנה תבשיל לבנה וריבדא דכוסילתא [נדה ס"ז ע"א], נוהגות עכשיו, וצריכות נשים ליזהר מהם. אע"פ שכתוב בכמה ספרים ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, כי איתמר לטהרות אבל לבעלה לא, ובזה רוצים לתרץ מה שהקשה מפ"ק דחולין [י' ע"א] טבל ועלה ונמצא עליו דבר החוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין לא עלתה לו טבילה, והא אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול [נדה ס"ו ע"ב], ומעמידים ההיא לטהרות והך לבעלה. רש"י מוחק זאת הגירסא, ומקשי עלה בתשובותיו מדתניא בתוספתא [דמקואות פ"ו ה"ה] כל החוצץ בטבילה [חוצץ] בנדה (חוצץ] בגר ובעבד משוחרר, והך (נר') [נד'] ע"כ נדה לבעלה, דא"כ היינו נמי נדה טבילה, אלמא דאין חילוק בין בעלה לטהרות. ואל יפטפט אדם להתיר מההיא שהבאתי למעלה דמסכת מקואות [תוספתא שם] ובחולין אינן חוצצין, ואמר (פ"ק) [פ"ב] דחולין (ל"א.) בעלה חולין הוא, דהתם דוקא גבי כוונה מיירי שהוא חומרא יתירא, דיש לבעלה דין חולין, אבל לגבי חציצה של תורה אל יעלה על לב איש. וכשיטת רש"י מ"כ עמא דבר. וכן נוהגות הנשים במלכותינו, שאם מדברות בשעת טבילה שחוזרות וטובלות, וזהו בשביל שחוששות שמא פתחו פיהן ביותר. ואף לדברי הגורס ההיא גירסא תמיהני היאך יכולין לפרש דאחציצה דלעיל קאי אלא כי האי דאמר ריש לקיש לא תטבול האשה אלא דרך גדילתה דתנן האיש נראה כעודר וכו', מה ענין זה לחציצה. אלא ודאי אף לגירסתם [לא קאי] אלא אפתחה עיניה ביותר וכו', והשתא מייתי ראיה מן המשנה שפיר, שכמו דחשיב ליה בית הסתרים לענין נגעים אע"פ שהרבה פעמים מגולים הם, כמו כן לגבי טבילה חשיב בית הסתרים כשפתחה ביותר או עצמה ביותר, ולא בעי ביאת מים. ומ"מ אין להקל בדבר, אע"פ דבפר"ח גרסינן ליה, הואיל ורש"י לא גריס ליה, ומביא ראיה ממילתא דרבא [נדה ס"ו ע"ב] לעולם יאמר אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה במים, ובימי רבא לא היו טהורות אלא לבעלה.
<h2>דף קו:</h2>
וצריכה לחתוך ציפורניה מפני הצואה שתחתיהן. שאע"פ ששנינו בפ"ט דמקואות (מ"ד) גבי אילו שאין חוצצין צואה שתחת הצפורן, בתוספתא (פ"ו ה"ה) קתני פירושה צואה שתחת הציפורן שכנגד הבשר אינו חוצץ, דמשמע הא שלא כנגד הבשר חוצץ. ודבר היה קשה לנו מאד על נטילת ידים היאך אנו יוצאין ידי חובותינו, לפי מה ששנינו (חולין ק"ו:) כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים, שאין אדם יכול ליזהר מטיט וצואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר. ואמר לי תלמיד מרינשבורק ורבי אברהם שמו כי נטילת ידים שלנו אין להחמיר בה לחוץ כה"ג, מאחר שאינה אלא לחולין, מדתנינא בתוספתא דמקואות (שם) כל החוצץ בטבילה חוצץ בנדה בגר בעבד משוחרר בשעת טבילה, ובחולין אינן חוצצין, מדמקילינן בטבילה דחולין לגבי חציצה, כ"ש בנטילת ידים שלנו שהיא לחולין דווקא. והא דתניא בר"פ כל הבשר (שם) כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים לחולין, היינו לחולין שנעשו על טהרת הקודש, דחמירי', וראי' לדבר דברי[ש] תוספתא דידים (פ"א ה"ב) גרסינן לה לההיא דכל הבשר, ול"ג לחולין אלא גרסינן חוצצין לידים.
